איור של בית משפט - אילוסטרציה למאמר האם נתבע בסדר דין מקוצר יכול להוסיף טענות שלא נטענו בתצהיר לכתב ההגנה
בית משפט

ישנן תביעות המתבררות ב”סדר דין מקוצר” (מדובר בתביעות שלכאורה עילתן מוכחת, כגון: תביעות על סכום קצוב הנתמכות בראיות בכתב)  – פרוצדורה משפטית שבה לנתבע אין זכות קנויה להגיש כתב הגנה, אלא עליו להגיש בקשת רשות להתגונן, אשר רק אם תתקבל תינתן לאותו נתבע האפשרות להתגונן מפני התביעה.

לבקשת הרשות להתגונן יש לצרף תצהיר, כאשר תקנה 211 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 קובעת כי אם בקשת הרשות להתגונן מתקבלת, הרי שהתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן הופך להיות כתב ההגנה של הנתבע.

בפסה”ד נשוא ענייננו נדונה השאלה הבאה: תובעת הגישה תובענה בסדר דין מקוצר, כאשר במסגרת הדיון בבקשת הרשות להתגונן הסכימה התובעת לתת לנתבע אפשרות להגיש כתב הגנה מטעמו. האם במסגרת כתב ההגנה המוגש ע”י הנתבע הוא כבול לטענות שנטענו בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן, או שמא – מאחר שמדובר בכתב הגנה שהוסכם על הגשתו, הרי שהנתבע משוחרר ורשאי לטעון טענות כאוות נפשו?

ביהמ”ש המחוזי בת”א פשט את הספק באופן הבא:

“כידוע, תביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג לסדרי הדין הרגילים. ההבדל המרכזי בין סדר דין רגיל לבין סדר דין מקוצר הוא שבסדר דין מקוצר מחויב הנתבע לקבל רשות להתגונן ובקשה זו צריכה להיתמך בתצהירו, זאת בהתאם להוראות תקנה 205 לתקנות. בשלב זה בוחן בית המשפט האם, בהנחה שטענות הנתבע אמת הן, יוכל הוא לזכות במשפט. במידה שהתשובה לכך חיובית, תינתן לנתבע רשות להתגונן…

ככלל, כאשר נתבע בתביעה בסדר דין מקוצר קיבל רשות להתגונן, משמש התצהיר שצורף לבקשתו למתן רשות להתגונן ככתב הגנתו והוא תוחם את גדר המחלוקת שבין הצדדים. העלאת טענות חדשות במסגרת כתב ההגנה מהווה הרחבת חזית אסורה. הגם שבענייננו התאפשר למשיב להגיש כתב הגנה, חלף הסתמכות על התצהיר שצירף לבקשתו למתן רשות להתגונן, אין בכך כדי לפגוע בתכלית האמורה ולאפשר למשיב להרחיב את יריעת הגנתו אל מעבר לטענות שאומתו בתצהיר, ושעל בסיסן ניתנה הסכמת המבקשת ליתן למשיב רשות להתגונן”.

ת”א 41103-07-17 ישראל שלו משרד עורכי דין נ’ בר-לב, פס”ד מיום 5.6.18.