עיכוב ביצוע

כידוע, ככלל הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים. חרף כלל זה, במסגרת ערעור לביהמ”ש העליון על תובענה ייצוגית שהתקבלה כנגד המערערות, הוגשה והתקבלה בקשה לעיכוב ביצוע פסה”ד.

כנגד חברת דואר ישראל וחברת בנק הדואר הוגשה תביעה וכן בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, בטענה כי אלו גבו מחיר לא חוקי עבור שירות בדיקת משכון לכלי רכב המוצע על ידן לציבור.

ביום 09.03.2014 אושרה התביעה כתובענה ייצוגית, וביום 06.02.2019 ניתן פסק הדין בו התקבלה התובענה הייצוגית ולפיו, המערערות חויבו לפצות את הציבור בסך של 11 מיליון ₪. מכאן, הגישו החברות ערעור על פסה”ד ובד בבד הגישו בקשה לעיכוב ביצועו. [1]

ביהמ”ש העליון קבע, כי במקרה זה קיים חשש, שאם לא יעוכב פסק הדין לפני ההכרעה בערעור, לא יהיה ניתן לממש את ההכרעה הסופית במידה ויתקבל הערעור, זאת על אף הנחת המוצא בכל הנוגע לפסקי דין אשר מטילים חיובים כספיים, לפיה התשלום הכספי לזוכה אינו יוצר מצב בלתי הפיך וכספים ששולמו ניתנים להשבה אם בסופו של דבר יתקבל ערעורו של המבקש.

קביעה זו נובעת משני תנאים, אשר במקרה דנן מתקיימים לפי החלטת ביהמ”ש:

הראשון, הוא כי סיכויי הערעור אינם מבוטלים

והשני, הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערות בכל הנוגע לתשלום הפיצוי – במקרה זה מדובר בסכום של 38 ₪ האמור להיות משולם באמצעות זיכוי שיינתן לעשרות אלפי לקוחות.

כך, במידה ויזכו המערערות בערעור הן לא יוכלו לגבות בחזרה באופן פרטני את הזיכוי מכל אחד מחברי קבוצת הלקוחות. לעומת זאת, הנזק לקבוצת הלקוחות מעיכוב הביצוע איננו משמעותי.

לפיכך, נראה כי סיכויי בקשה לעיכוב ביצוע פס”ד שהתקבל במסגרת תובענה ייצוגית, גבוהים מאלו של פס”ד בהליך משפטי אחר.

[1] ע”א 2090/19 חברת דואר ישראל בע”מ נ’ ליאורה לבנשטיין, פורסם ב”נבו”, פס”ד מיום 08.04.19